תוכן העניינים
תוכן העניינים
הרפואה הסינית החלה את דרכה בתקופת השמאניזם של שושלת שאנג, בסביבות המאה ה-16 לפנה"ס. למעשה, אז זו הייתה דמונולוגיה, ייחוס של חולי ומחלות לכוחות בלתי נראים של האבות הקדמונים והאלים.
תקופת האביב והסתיו של שושלת ז'וּ (770-446 לפנה"ס) הייתה תקופה של פריחה בתרבות הסינית, בה חיו פילוסופים ומשוררים נודעים, ביניהם קונפוציוס, לָאוֹ דְזה, מוֹ טי וטאוֹ יוּאן מינג. בתקופה הזו השתמשו בשילוב של הפילוסופיה והמדע על מנת להסביר מחלות במונחים של אירועי הטבע. הפילוסופיות והאסכולות הרבות שנולדו בתקופה זו מכונות בשם "מאה האסכולות של מחשבה". שתיים מהן הן קונפוציאניזם ודאואיזם.
בתקופת שושלת ז'וּ הרפואה הסינית המסורתית הוסדרה ועברה מודרניזציה. בתקופה הזו נהגו תיאוריית יין-יאנג, תאוריית חמשת היסודות ותאוריות יסוד אחרות עליהן מתבססת הרפואה הסינית המסורתית.
הטקסט הרפואי הסיני הראשון שעסק ברפואה סינית מסורתית תאורטית באופן שיטתי הוא Huáng Dì Nèi Jīng, או ספר הרפואה הפנימית הקלאסי של הקיסר הצהוב. הוא נכתב במאה השנייה או הראשונה לפנה"ס.
טקסטים אחרים, כמו Shén Nóng Běn Cǎo Jīng (ספר הרפואה הקלאסי של שנוֹנג), Shēng Hán Lùn (דיון על נזקי הקור) וגם Jīn Guì Yào Lüè (מרשמים בסיסיים מארון הזהב), ככל הנראה חוברו ונכתבו עד המאה השלישית. גם בימינו סטודנטים שלומדים רפואה סינית בכל רחבי העולם עדיין לומדים מהספרים הנ"ל ומטקסטים רפואיים סיניים אחרים.
רפואה סינית מסורתית היא תורה רפואית שלמה המורכבת משמונה ענפים: אקופונקטורה, רפואת צמחים, תזונה, טיפולי גוף (טווינא/כוסות רוח/מוֹקסה), מדיטציה, טאי צ'י/צ'י קונג (תרגילים), פנג שווי וקוסמולוגיה. הרפואה הסינית המסורתית מתבוננת על הטבע ומבחינה בהשפעת הטבע על הבריאות האנושית והתפתחותן של מחלות.
ברפואה סינית מסורתית דפוסי מחלות בגוף, באברים ובמרידיאנים יכולים להתפתח במגוון דרכים. קיפאון, מחסור או עודף באברים ובמרידיאנים (ערוצי אנרגיה) שנושאים את "האנרגיה" או "הצ'י" מוביל למחלה. רופאים העוסקים ברפואה סינית מסורתית נותנים אבחנה באמצעות שיטות אבחון מיוחדות ומגבשים עבור המטופל תכנית טיפול המתבססת על כל ענפי הרפואה הסינית.
האיכר הסיני שן נוֹנג נחשב כאבי רפואת הצמחים הסינית. לפני כ-6000 שנה שן נוֹנג המציא את העגלה והמחרשה, וככל הנראה גם גילה במקרה את שיח התה. אומרים שהוא ערך קטלוג עם 365 מינים של צמחי מרפא. הספר הזה נודע בשם Shén Nóng Běn Cǎo Jīng (ספר הרפואה הקלאסי של שנוֹנג).
פוׁ-טי הוא אחד מצמחי המרפא הפופולריים ביותר ברפואה הסינית המסורתית, והוא משמש כמרכיב של תכשירים ושיקויים רבים. בסין משתמשים בו זה מאות שנים לטיפול במחלות הנקשרות להזדקנות. רבים מהתכשירים שמכילים פוֹ-טי רשומים כפטנט.
השם הלטיני של צמח סיני עתיק זה הוא Polygonum multiflorum. הוא ידוע גם בשם שורש ארכובית פרחונית, ובסינית הוא נקרא Hé Shǒu Wū. הוא מוזכר לראשונה בספר התרופות Rì Huá-Zǐ במאה ה-10.
צמח זה גדל באזורים רבים של סין ויפן. פוֹ-טי גדל בעמקים, ביערות ובסדקים בין סלעים בגובה של בין 200 ל-3000 מטר. זהו צמח מטפס הצומח במהירות. לאחרונה הוא התחיל לגדול גם במערב.
בדרך כלל משתמשים בפוֹ-טי באחת משתי דרכים: צמח מעובד (באמצעות הרתחה או אידוי) או בצורתו הגולמית. יש לצמח זה השפעות והתוויות שונות, בהתאם לצורת הצמח שבה משתמשים.
ברפואה סינית מסורתית הטעם של צמחים נקשר למאפיינים שונים. פוֹ-טי שעבר עיבוד, או Zhì Hé Shǒu Wū בסינית, הוא בעל טעם מתוק-מריר עם עפיצות ומעט חריפות. ההשפעות הטיפוליות העיקריות שלו קשורות לכבד ולכליות ולמרידיאנים שלהם.
פוֹ-טי נחשב כצמח מזין. הוא מזין את הדם ואת אנרגיית היין ומשמר את מהות החיים. משתמשים בפוֹ-טי כאשר קיים דפוס של מחסור באנרגיית היין או בדם עם תסמינים כמו סחרחורת, טנטון, הופעת שיער שיבה בטרם עת, כאבי גב או ברכיים, טשטוש ראייה, נדודי שינה או עצירות. פוֹ-טי מחזק את העצמות, הגידים והרצועות.
פוֹ-טי בצורתו הגולמית, או Shēng Hé Shǒu Wū בסינית, הוא בעל טעם מריר-מתוק וניטרלי עם עפיצות. הוא נכנס לערוצי הלב, הכבד והמעי הגס. הוא מלחח את המעי, מסלק רעלנים, מקל על פצעים, פוּרוּנְקֶלים, מורסות, זפקת ו"חזירית" (מחלה שגורמת לשחפת). הוא גם משמש לטיפול במלריה. הגבעולים והעלים של הצמח משמשים לטיפול בנדודי שינה, בגרד ובמחלות עור שונות. ברפואה סינית מסורתית משתמשים בפוֹ-טי גולמי כנגד אש ורעילות.
מאמר זה מתמקד ביתרונות של פוֹ-טי מעובד, או {LRM}Zhì Hé Shǒu Wū.
המשמעות המילולית של שמו הסיני של פוֹ-טי, Hé Shǒu Wū, היא "השיער השחור של חֶה". אגדה ישנה מספרת כי הגנרל גֶ'נְג חֶה שהורשע בעבירה חמורה ונידון למוות בתא מבודד חפר בור בקרקע כשהוא לא קיבל מזון או מים.
אחרי שנה של מאסרו, הסוהרים שלו חזרו לתאו כדי לפנות את שרידי גופות ולקבור אותם. הם הופתעו לגלות כי הגנרל גֶ'נְג חֶה לא רק שלא נפטר, אלא אף נראה צעיר יותר. אפילו שיערו חזר להיות כהה. מאחר שלא היו לו מזון או מים, גֶ'נְג חֶה נאלץ להיזון רק מהצמח המטפס שצמח בין הסדקים בקירות התא שלו. הצמח זכה לשם Hé Shǒu Wū, לזכר הישרדותו של הגנרל חֶה וההצערה הפיזית שלו.
סיפור אחר מאת לי אאוֹ משנת 813 לספירתם מתאר איך הסגולות של Hé Shǒu Wū החזירו לגבר את כוח הגברא. בזכות פוֹ-טי אותו הגבר הצליח להוליד בן, להיפטר משיער שיבה ולחיות עד גיל 160.
אמנם אין תימוכין לשני הסיפורים הנ"ל, אבל הם מעידים על השפעתו המצעירה של Hé Shǒu Wū.
מחקרים מצביעים על כך שפוֹ-טי עשוי לסייע לשלוט במשקל ולטפל במחלות המטבוליות הקשורות לעודף משקל.
יש שני סוגים של רקמת שומן בגוף: שומן לבן ושומן חום. השומן החום מעורב בוויסות של חילוף האנרגיה בגוף. הוא מפרק סוכר (גלוקוז) בדם כדי לייצר חום ולשמור על טמפרטורת הגוף. השומן הלבן אינו מייצר חום. כמות השומן הלבן בגוף גדולה יותר, וקשה יותר להיפטר ממנו כשמנסים לרזות.
במחקר אחד בעכברים עם השמנת יתר פוֹ-טי הביא לדיכוי של ייצור שומן לבן ולנרמול של חילוף השומנים ברקמת השומן החומה.
במחקר אחר בבעלי חיים עכברים קיבלו תזונה עתירת שומן לצד תמצית של פוֹ-טי או גרסיניה קמבוג'יה במים חמים במשך 12 שבועות. העכברים שקיבלו תמצית פוֹ-טי הדגימו עלייה קטנה יותר במשקל ותנגודת נמוכה יותר לאינסולין, וגם צברו פחות שומן בהשוואה לעכברים שקיבלו תזונה עתירת שומן בלי לקבל פוֹ-טי. כמו כן, נצפו אצלם שינויים בביטוי הגנים הקשורים לחילוף שומנים ברקמת השומן הלבנה והחומה.
מדענים מאמינים כי ייתכן שהפלבונים, הקינונים, הפוספוליפידים והסטילבנים שמכיל פוֹ-טי הם שאחראים לסגולותיו הבריאותיות.
מתברר שסגולותיו של פוֹ-טי לעיכוב הזדקנות הן לא רק אגדה. ייתכן שיש לפוֹ-טי השפעה מגינה על תאי העצב, למשל שיפור הזיכרון והלמידה. המרכיבים הכימיים הרבים שלו ונוגדי החמצון שהוא מכיל עשויים לסייע בטיפול במחלת אלצהיימר ובמחלת פרקינסון. ייתכן שפוֹ-טי יכול גם לקדם צמיחת שיער.
מחקרים גורסים כי פוֹ-טי עשוי לסייע בשיקום הכבד ולעכב צמיחה של תאים דמויי כוכב שמובילה לשחמת כבד. לכן, ייתכן שהוא יכול להועיל בטיפול בפגיעה כבדית ובריפוי דלקת כבד שנגרמה על-ידי שימוש בתרופות.
פוֹ-טי עשוי לסייע בוויסות מערכת החיסון. מחקרים מצביעים על כך שפוֹ-טי מגביר את הייצור של תאי T שנלחמים בזיהומים ושל תאי B שמייצרים נוגדנים.
יש לצמח זה גם השפעה נוגדת דלקת במעי הגס, והוא עשוי לעזור למי שסובלים מדלקת המעי הגס.
פוֹ-טי עשוי לשפר את תפקוד הכליות אצל חולים עם נפרופתיה סוכרתית. נפרופתיה סוכרתית עלולה לגרום לאי-ספיקת כליות או למחלת כליות סופנית.
פוֹ-טי נחשב כבטוח לנטילה ארוכת-טווח. לאנשים הסובלים משלשול או "מחלות מרה" הקשורות לבעיות טחול אסור להשתמש בפוֹ-טי.
כמו עם כל צמח או תוסף, התייעצו עם הרופא המטפל או עם מדקר/עשבונאי מוסמך העוסק ברפואה סינית מסורתית לפני שתנסו את פוֹ-טי, כדי לוודא שלא תהיה אינטראקציה בינו לתרופות האחרות שאתם נוטלים.
הפניות:
כתב ויתור: מרכז הבריאות הזה לא נועד לאבחן,,,
מרכז הבריאות הזה אינו מתכוון לספק אבחון, טיפול או ייעוץ רפואי. הצג עוד. התוכן המופיע במרכז הבריאות הזה הוא למטרות מידע בלבד. יש להתייעץ עם רופא או איש מקצוע אחר בתחום הרפואה לגבי כל אבחון או אפשרויות טיפול רפואיות או הקשורות לבריאות. אין לראות במידע במרכז הבריאות הזה תחליף לייעוץ של איש מקצוע בתחום הרפואה. הטענות שהושמעו לגבי מוצרים ספציפיים כחלק ממרכז הבריאות הזה אינן מאושרות לאבחון, טיפול, ריפוי או מניעת מחלות
.
