מחקרים עוזרים לחשוף את הסודות של ניהול משקל

מחקרים עוזרים להילחם במגיפת השמנת היתר, בכך שהם מציעים רמזים לשאלות איך אנחנו משמינים ומה הדרכים הטובות להשיל משקל עודף.

מחקר שפורסם באוקטובר 2011 בכתב העת New England Journal of Medicine מצא כי הורמונים עשויים להשפיע על ויסות התיאבון, ובהתאם לזאת גם לתרום לעלייה במשקל. החוקרים נתנו ל-50 אנשים עם עודף משקל או השמנת יתר דיאטה דלת קלוריות במשך 10 שבועות. לפני תחילת הדיאטה, החוקרים מדדו את רמות ההורמונים המעורבים בוויסות התיאבון — אֶפּטין, גרלין, PYY (פפטיד YY), פוליפפטיד קיבתי מעכב, פפטיד דמוי-גלוקגון 1, אמילין, פוליפפטיד של הלבלב, כולציסטוקינין ואינסולין. הם גם מדדו את רמות ההורמונים הללו בסוף הדיאטה וכעבור 62 שבועות נוספים. 

החוקרים מצאו כי רמות ההורמונים שמדכאים תיאבון, לפטין, PYY וכולציסטוקינין, ירדו למשך עד שנה אחרי הירידה במשקל. בתוך כך, הנבדקים הדגימו עלייה ברמות של גרלין, פוליפפטיד קיבתי מעכב ופוליפפטיד של הלבלב — הורמונים שמעודדים אכילה. נוסף על כך, משתתפי המחקר דיווחו על עלייה משמעותית בתיאבון וברעב. 

מסקנת החוקרים הייתה: "כעבור שנה אחרי הירידה הראשונית במשקל, הרמות של מווסתי התיאבון הנמצאים במחזור הדם שמעודדים עלייה מחודשת במשקל לאחר הרזיה בעקבות דיאטה לא חזרו לרמות שנרשמו לפני הירידה במשקל". "ייתכן שנדרשות אסטרטגיות ארוכות-טווח לנטרול השינוי הזה כדי למנוע הישנות של השמנה".

מספר מחקרים נוספים חשפו מה האסטרטגיות הללו עשויות לכלות. פולי-גליקוֹפּלקס (PGX) הוא תוסף סיבים תזונתיים מהפכני. הודגם שיש לו השפעה משמעותית על שינויים בהורמונים מווסתי תיאבון. מחקר משנת 2010 שפורסם בכתב העת European Journal of Clinical Nutrition הדגים כי PGX מביא לעלייה בהורמון מדכא התיאבון PYY ולירידה בהורמון מעודד התיאבון גרלין. 

הודגם כי גם לרסברטרול — נוגד חמצון המצוי ביין אדום, בענבים ובפירות ובירקות אחרים — יש השפעה על ההורמונים הקשורים לתיאבון. במחקר שפורסם בכתב העת Cell Metabolism בנובמבר 2011, חוקרים מהולנד עקבו אחר 11 גברים עם השמנת יתר שנטלו 150 גרם של רסברטרול ביום או פלצבו. כעבור 30 ימים, שתי הקבוצות הוחלפו. במהלך הניסוי החוקרים עקבו אחר קצב חילוף החומרים של הנבדקים על-ידי מדידת ההוצאה הקלורית, מאגרי השומן, קצב שריפת השומן, רמות הסוכר בדם ולחץ הדם שלהם. 

החוקרים גילו כי הנבדקים בקבוצה שקיבלה רסברטרול שרפו שומן מהר יותר וגם רמות הסוכר והאינסולין בדם שלהם היו נמוכות יותר, לצד מאגרי שומן קטנים יותר בכבד ורמות נמוכות יותר של מדדי דלקת בדם. אמנם מדובר במחקר קטן, אבל צוות החוקרים מאמין שזו נקודת התחלה למחקרים נוספים על השפעתו של רסברטרול על השמנת יתר.